איך ריקוד נולד?
איך ריקוד נולד? – אילנית תדמור 
1. איך ריקוד נולד? איך מגיעים לריקוד החבוי בנו?
בכל אחד מאיתנו יש חלק שרוצה להשתחרר. באופן טבעי, כילדים קטנים, כשאנחנו שמחים הגוף שלנו רוצה לקפוץ, להתגלגל, לרוץ, להסתובב. זה למעשה הריקוד הראשון שלנו. כאנשים בוגרים אנחנו יכולים לחזור למקום שיש בו שמחה כדי להגיע שוב לריקוד שלנו.
כשמאפשרים לגוף להיות משוחרר, רגוע, וכשהביקורת לרגע נרגעת בראש והנשימה עמוקה , אפשר להתחיל לרקוד. בהתחלה אולי אפשר לעצום עיניים להקשיב למוסיקה שאנחנו אוהבים, ואז נמצא מחדש את הריקוד שאבד לנו.
2.איך מטפחים ריקוד?
אם על מנת למצוא את הריקוד הינו זקוקים לספונטניות - ע"מ לטפח את הריקוד עלינו לגייס את ההתמדה והשגרה בכל אימון, על כל שריר בגוף.
גם את השריר של " החופש לרקוד" יש לאמן. קצת לאמן את השריר הזה כל שבוע. אחר כך אפשר לאמן את השריר הזה כל יום. לבסוף החופש הופך לחלק בחיים שלנו.
כמו בכל אימון, גם כאן לפעמים אני לא מרגישה משוחררת ומלאת אנרגיה בשביל להתחיל ולרקוד,אבל אם בכל זאת אני לא מותרת ונכנסת לסטודיו ומתחילה לנוע, להתגלגל לרוץ ולקפוץ ,הגוף נזכר בשמחה. תמיד, אבל תמיד, בכל שש עשרה השנים שאני רוקדת, השמחה חוזרת לגוף ומצב הרוח משתפר.
3.איך נותנים לריקוד לצאת?
בכל פעם זה יכול להיות שונה, תלוי במצב הפיזי, הרגשי, במזג האוויר, בשעת היום ובחלל בו קיימת האפשרות.
בבקרים אני שוכבת על הרצפה, משחררת את הגוף, ומתוך השקט מגיעה תנועה. לפעמים הגוף מתעורר אחרי ריצה.
לעיתים זה מתחיל משיר שאני אוהבת, לפעמים אני נעמדת בחדר ופשוט מתחילה לרקוד מתוך בחירה לרקוד.
4.מה עושים עם מבוכה ולחץ?
תמיד קיימים אלמנטים של מבוכה ולחץ, לכן הריקוד משחרר אותם.
כשאני חשה בלחץ - אני רוקדת את הלחץ בריקוד, עד שהוא נגמר.
כשיש מבוכה אני רוקדת את המבוכה .
לתנועה אין מילים וזו גם אינה פנטומימה, אבל יש בה רגש ויכולת הבעה שהיא הרבה מעבר למילה כמו לצליל במוסיקה. מכאן גם הכוח שלה לרפא, לאזן, לחזק ולשחרר אותנו הרבה מעבר למילים.
5. החיבור בין החוויה פנימית והסביבה:
החיבור בין החוויה הפנימית והסביבה הוא החיבור שעליו אני מדברת ומלמדת בכל השיעורים.
כיצד אנו יכולים למצוא דרך הריקוד איזון בין מה שאני מרגישה ומה שאני משדרת לעולם, לסביבה?.
מכיוון שהתנועה היא מעבר למילים, יש בה את היכולת להיות כמו גשר בין העולמות. בשיעורים ובסדנאות אנו מתאמנים על היכולת להגביר את ההקשבה פנימה לעצמנו ובו זמנית להישאר ערניים ותקשורתיים החוצה, לא ללכת לאיבוד.
המקום של האיזון הוא חמקמק, ולפעמים כן נעצום עיניים ונתחבר פנימה בלבד, ולעיתים רק נהיה בחוץ עם בן הזוג שלנו, אבל התרגיל הוא מציאת איזון. מציאת איזון הוא עניין לא פשוט, ועצם התרגול מעניין ומלמד גם אם מצליחים ומאבדים זאת חזרה.
6. הריקוד כדרך חיים, מהי?
היכולת להשתנות ביחס לכל רגע נתון ולקלוט את כל מה שהסביבה משדרת לנו, להיות פתוחים בכל החושים, ואז לעכל ולקבל החלטה מה עושים. זאת מהות האימפרוביזציה, בריקוד כמו גם בחיים.
7. היש קשר בין הריקוד אותו אני מלמדת לתורה רוחנית כלשהיא?
הריקוד כפי שאני מלמדת אינו קשור לתנועה רוחנית מסוימת, אבל בהחלט יש בו אלמנטים מהרבה ספרים, מורים ותורות עתיקות שלמדתי, כמו גם מתיאטרון ובלט קלאסי.
8. מה מיוחד דווקא בריקוד?
לכל שיטה יש את היתרונות והחזקות שלה. בריקוד ובתנועה קיים יתרון שבנוסף על חיזוק הגוף, העבודה המודעת, החופש והשחרור, יש גם הרבה מקום לביטוי אישי יצירתי. בשיטות אחרות הכול מוכתב בשיעור, מהתחלה ועד הסוף. בשיטות אחרות המקום הזה מאוד קטן עבור התלמיד.
9. איך ריקוד נולד?
בשיעורים ובסדנאות אני פוגשת הרבה אנשים שלחץ מוביל אותם וכשהלחץ מוביל אותם קשה לריקוד להיוולד.
זו הסיבה שפתחתי את הסדנאות החודשיות בימי חמישי, שמיועדות לא רק לרקדנים, אלא בעיקר לאנשים שחופש ושמחה בתנועה נותנים להם הזדמנות להתחבר לריקוד האישי שלהם.
זה מתחיל מאצבעות הידיים, תנועות קטנות ורעידות של אנרגיה, כמו ליטוף כנפיים של פרפרים ומתפתח לתנועות משוחררות של כפות הידיים ומשם השמיים הם הגבול. אני פורשת את הידיים לצדדים כמו כנפיים ענקיות והשמיים עוטפים אותי,
ברגע אחד, כמעט בלתי מורגש מתחילה סוג של ההתרחשות במועדון "מקסים". ללא הקדמות, משפטי פתיחה מוכרים או בקשה לכבות פלאפונים, מתחילים זוגות היושבים בקהל, על הספה או על הבר, לנוע לצלילי המוזיקה שברקע. האמנות גולשת לחיים עצמם, לשיחות בין הנוכחים, לצחוקים, לנקודת המפגש המטושטשת והמסתורית. זוג חברות, שעסקו בשיחה ערה וקולנית, מבחינות פתאום שהגבר והאישה שלידן משיקים כוסות באופן אובססיבי וחזרתי. הן נבהלות לרגע ומיד משתתקות מבויישות כתלמידות שנקראו לסדר - שהרי המופע כבר התחיל.
"רגעים" הוא מופע מחול-תאטרון יחיד מסוגו, המשלב אימפרוביזציות עם כוריאוגרפיות מוכנות מראש, המועלות בחללים אלטרנטיביים וניזונות מההתרחשות הספונטנית שהחלל והקהל מזמנים. הפעם נבחר חלל מועדון אפלולי עם בר פעיל ורחבת ריקודים קטנה, שם מתקיים מפגש עם היצירה שעוסקת ברובה בדימויים של בדידות, ניכור, נויירוטיות וכמיהה לאהבה.
היוצרים המופיעים, הם תלמידי "PLAY" - מרכז אימפרוביזציה למחול ולתיאטרון בהנהלת אילנית תדמור. חלקם רקדנים מקצועיים, שחקנים או יוצרים מתחילים שזהו להם מפגש ראשון עם קהל ובמה. בשיתוף פעולה מוצלח מאוד עם בית-הספר למוזיקה "רימון" ובית-הספר לעיצוב חלל ותלבושות בהנהלת רקפת לוי, נוצר ערב מיוחד, ידידותי למשתמש וזורם. המוזיקה שליוותה את הערב כולו, הייתה לא פחות ממדהימה (!) ותרמה רבות לעיצוב האווירה האיכותית והמסקרנת. התלבושות היו מלאות חן ודמיון ואבחנו בדיוק וברגש את הדמויות השונות זו מזו.
היוצרים המבצעים העלו קטעי סולו, סצינות מחול קבוצתיות וזוגיות, שנראו כפרי עבודה של חקירה אישית ופנימית. כל אחד מהם עבד עם הנתונים האישיים שלו, מה שאפשר להציג פסיפס אנושי המייצג נקודת מבט חדשה על האמנות כמחוברת לחיים, לא שיפוטית, אנושית וזמינה לכולם. אמנם לא כל הקטעים היו אחידים ברמתם, אך ללא ספק נוצרות כאן דמויות עם נפח, שבתנועה מינימליסטית מצליחות להביא סיפור אישי, חושפני ומעניין.
לאורך הקיץ, יעלו תלמידי המרכז מופעים נוספים, במקומות ציבוריים שונים ברחבי תל-אביב, כגון בתי-קפה, מעברי חצייה, שדרות רוטשילד ועוד - ראו הוזהרתם. המופעים הבאים יתקיימו ב-10 וב-27 באוגוסט בשדרות רוטשילד בתל אביב.
