עכבר העיר / מיכל בעדני - 08/07 ברגע אחד, כמעט בלתי מורגש מתחילה סוג של ההתרחשות במועדון "מקסים". ללא הקדמות, משפטי פתיחה מוכרים או בקשה לכבות פלאפונים, מתחילים זוגות היושבים בקהל, על הספה או על הבר, לנוע לצלילי המוזיקה שברקע. האמנות גולשת לחיים עצמם, לשיחות בין הנוכחים, לצחוקים, לנקודת המפגש המטושטשת והמסתורית. זוג חברות, שעסקו בשיחה ערה וקולנית, מבחינות פתאום שהגבר והאישה שלידן משיקים כוסות באופן אובססיבי וחזרתי. הן נבהלות לרגע ומיד משתתקות מבויישות כתלמידות שנקראו לסדר - שהרי המופע כבר התחיל. "רגעים" הוא מופע מחול-תאטרון יחיד מסוגו, המשלב אימפרוביזציות עם כוריאוגרפיות מוכנות מראש, המועלות בחללים אלטרנטיביים וניזונות מההתרחשות הספונטנית שהחלל והקהל מזמנים. הפעם נבחר חלל מועדון אפלולי עם בר פעיל ורחבת ריקודים קטנה, שם מתקיים מפגש עם היצירה שעוסקת ברובה בדימויים של בדידות, ניכור, נויירוטיות וכמיהה לאהבה. היוצרים המופיעים, הם תלמידי "PLAY" - מרכז אימפרוביזציה למחול ולתיאטרון בהנהלת אילנית תדמור. חלקם רקדנים מקצועיים, שחקנים או יוצרים מתחילים שזהו להם מפגש ראשון עם קהל ובמה. בשיתוף פעולה מוצלח מאוד עם בית-הספר למוזיקה "רימון" ובית-הספר לעיצוב חלל ותלבושות בהנהלת רקפת לוי, נוצר ערב מיוחד, ידידותי למשתמש וזורם. המוזיקה שליוותה את הערב כולו, הייתה לא פחות ממדהימה (!) ותרמה רבות לעיצוב האווירה האיכותית והמסקרנת. התלבושות היו מלאות חן ודמיון ואבחנו בדיוק וברגש את הדמויות השונות זו מזו. היוצרים המבצעים העלו קטעי סולו, סצינות מחול קבוצתיות וזוגיות, שנראו כפרי עבודה של חקירה אישית ופנימית. כל אחד מהם עבד עם הנתונים האישיים שלו, מה שאפשר להציג פסיפס אנושי המייצג נקודת מבט חדשה על האמנות כמחוברת לחיים, לא שיפוטית, אנושית וזמינה לכולם. אמנם לא כל הקטעים היו אחידים ברמתם, אך ללא ספק נוצרות כאן דמויות עם נפח, שבתנועה מינימליסטית מצליחות להביא סיפור אישי, חושפני ומעניין. לאורך הקיץ, יעלו תלמידי המרכז מופעים נוספים, במקומות ציבוריים שונים ברחבי תל-אביב, כגון בתי-קפה, מעברי חצייה, שדרות רוטשילד ועוד - ראו הוזהרתם. המופעים הבאים יתקיימו ב-10 וב-27 באוגוסט בשדרות רוטשילד בתל אביב.

2

לזוזבחוצ" – כשהמקום והתנועה מאולתרים

מאת - גילה אזולאי

 

כמישהי שעובדת עם אילנית תקופה קצרה בלבד, אני מרגישה את הצורך ליחצ"ן אותה בנימה אישית. התחושות והרגשות שאני מתארת בדברים אלה הם תוצר של נסיון אישי.  עד לפני הרגע בו לקחתי שיעור לא ירדתי להבנה הבסיסית והכה פשוטה של תכלית הריקוד. בנוסף גם הבנתי עד כמה הריקוד הוא בנשמתה של אילנית וידעתי כי בליבה ובראשה יש ייעוד אחד – להעביר הלאה את כשרונה לאחרים, והסיבה שהיא עושה זאת אינה רק כי היא בעלת סטודיו אשר צריך להכניס כסף בכדי להמשיך ולהתקיים, אלא גם משום שהיא יודעת שהריקוד אותו היא מעבירה הוא דרך מדהימה לתקשר, להתחבר לעצמך ולאחרים, לחקור את שפת הריקוד והתנועה ולגלות על עצמך דברים נוספים. ובכדי להביא זאת למודעות הציבור ולשתף אותם בחוויה זו, הפיקה אילנית פרוייקט שהחל לפני חמש שנים: "לזוזבחוץ", בפרוייקט זה מקדישים אילנית ובן זוגה איליה דומנוב ביחד עם חברים אחרים, מזמנם הפרטי ויוצאים לרחובות תל אביב, עם רדיו – דיסק נייד ומתחילים באילתור לעיניהם של העוברים ושבים, ותוך כדי מזמינים אותם להצטרף לריקוד, ולהשתחרר. פעולה זו אינה מחייבת בתשלום ואינה מחייבת בהתחייבות כלשהי לסטודיו PLAY , בסה"כ רוצה אילנית להעביר את המסר שבחווית הריקוד. אנשים רבים אכן מצטרפים לריקוד, נהנים ומשתחררים גם אם זה לשעה קלה, כשהם ממשיכים הלאה בדרכם הרגשתם הפנימית משתנה, יש תחושה עילאית נפלאה שגורמת להם להרים טלפון למרכז ולאמר תודה, ויש כאלה שפשוט נמשכים אל האימפרוביזציה כאל מגנט ונרשמים לקורסים.

 

ומפיה של אילנית:

הפרוייקט  "לזוזבחוצ" החל לפני כחמש שנים כאשר חיפשנו סטודיו ברחבי ת"א לערוך בו סדנת אימפרוביזציה ולא  מצאנו חלל מתאים. כאנשי אימפרוביזציה עלתה המחשבה:  האם הריקוד חייב לקרות בין קירות סטודיו בלבד? או בעצם - אימפרוביזציה יכולה לקרות בכול מקום.

ואז יצאתי לרחובות ת"א והתחלתי באיתור מקומות שחשבתי שיוכלו להתאים לריקוד.

בחיפושים נמצאו שמונה מקומות ולכן קבענו שמונה מפגשים אשר התחילו בדרום העיר מיפו ועד לצפון העיר לפארק הירקון:

1. חוף הים בדרום יפו

2. העיר העתיקה ביפו

3. שדרות רוטשילד

4. רחבת הסינמטק

5. רחבת במוזיאון תל-אביב

6. פארק הירקון

7. נסיעה ברכבת לשדה התעופה

8. נחלת בנימין.

 

בכל מפגש היו אולתרו תרגילים אחרים ושונים בהתאם לחלל, לאנשים הסובבים ולחפצים שבסביבה אשר נתנו לה השראה.  כמו לדוגמא, המפגש במוזיאון תל אביב נתן לנו השראה לעבוד על תנועה בצילום, תוך כדי הכנסת הפסלים ברחבה כאלמנטים בתוך הריקוד. וכך המשיך הפרוייקט , כאשר כל שנה היו בין 6-8 מפגשים דומים, והשנה אנו ממשיכים במסורת הנפלאה הזו.