אילנית וניב "באושר אמיתי""האושר אמיתי"

מאת ובביצוע אילנית תדמור

רקדן אורח איליה דומנוב

מוסיקאי ווקאלי:  ניר יניב

 

 

יצירה זו היא פרי של עבודה משותפת של ניר יניב ואילנית תדמור אשר חקרו יחד לאורך 7 שנים את החיבור בין התנועה והצליל.

אילנית תדמור כרקדנית אימפרוביזציה משלבת באמצעות טכניקה ייחודית את היצירה הכוריאוגרפית עם אומנות האלתור,

בשיתוף עם ניר יניב כאומן ווקאלי, חקרו שניהם את החיבור בין התנועה המופשטת לטווח הרגשות האנושיים.

היצירה חושפת בהדרגה מונולוג אישי המאפשר לקהל להציץ אל נבכי הנפש, המחפשת כמו כולם את רגעי האושר

 מתוך שאלת השאלות -  האם האושר קיים והאם הוא אמיתי!

 

"....אחרי חפירות ארכיאולוגיות אישיות, כל רקדן חשף לפני הלהקה תכנים עמוקים ואישיים כמו: הרצון העז להשתייך, המוגבלות שלנו בביטוי עצמי,
הרצון העז להצליח כפרופורמרים, השאיפה האין סופית ליותר או אומן כמקצוע.
מייד הבנתי שהקשר בנינו הוא החיפוש הבלתי נלאה אחרי האושר, אחרי הרצון בתהילה, והצורך באהבה והשתייכות.
יצרנו מופע מרגש המשקף את הכימיה הקבוצתית לשתף, לרגש, לעורר, לפתוח דלתות וחלונות אל החלומות הרדומים של כולנו.
המופע נוגע, קצבי, מהפנט ומעורר את הנקודה הכואבת של כולנו, המרדף אחרי הריקוד של החופש.
היצירה משקפת את החקירה שלי כאומן ומורה לאורך 15 השנים האחרונות: בין המחול המוכר לבין החיפוש אחרי חיבורים חדשים .
המופע נותן עוד נקודת מבט על הצורך האין סופי שלנו כישראלים לנוע ולחפש ללא שקט את מקומנו בעולם."
 
היצירה הועלתה לבכורה בתיאטרון תמונע, ולאחר מכן הועלתה בנמל הבית במסגרת מ"חול לוהט" בסוזן דלל.
ובמופעי סטודיו PLAY פעמיים.
והפעם אנו שוב עולים לבמה במסגרת "חשיפה בין לאומית".
המופע יתקיים בתאריך 12/12 בשעה 20:00  בסוזן דלל - באולם ענבל

 

שכבה חדשה...

PLAY 27

 

במהלך ארבע השנים מאז נפתח סטודיו PLAY יצא לדרך גם  פרויקט פליי 27    פרויקט זה החל בתחילת הדרך בכל 27 לחודש ועל כך נקרא שמו. עם השנים גדל הסטודיו ופעילות הפרוייקט עברה למוצאי שבת, אחת לחודשיים.  PLAY 27orli-alumi נותן במה פתוחה לאמנים כמו: מוסיקאים, שחקנים, אנשי תיארטון וכמובן רקדנים לשתף ולהציג את יצירותיהם בפני אמנים חברים ובפני קהל מגוון. כאמור פרוייקט זה תופס חלק מפעילו ת הסטודיו כארבע שנים ובשנה זו אנו משתפים פעולה עם עמותת הכוריאוגרפים.

בשבת האחרונה  28/11 בשעה 20:00 התקיים ערב שרובו מחול וריקוד בביצועם של אמנים ותיקים ביצירותיהם של כוריאוגרפים החברים בעמותת הכוריאוגרפים, וכן יצירותיהם של אמנים אחרים ושל תלמידים ותיקים וחדשים הלומדים במרכז PLAY.

את הערב פתחו אליס דור כהן ואמנון דמתי ביצירה "דבר איתי", אמנון דמתי הוא רקדן חירש אילם, והיצירה אשר התבססה על תקשורת בזוגיות, הראתה כיצד ניתן לתקשר בשלבים שונים של תודעה.

מיד לאחר מכן עלתה מיכל גיל שהינה רקדנית מוכשרת  והציגה את יצירתה LOVER.

בהמשך הופיעה מאמי שימאזאקי בליווי המוסיקאי גלי קנר ביצירה "LOOP PEOPLE" אשר באה להראות כיצד ניתן לגעת במטרה ולהשיגה מבלי ליפול באזור לא ידוע.

היצירה הבאה הינה יצירתו של דיולה צ'קברי "קוו 6" – "ברוב האגדות האציל ההרואי הלבן מציל את הנסיכה במצוקה. ב-'קוו 6' ברור שהגיבור ההרואי נעדר. אכן מצגה הניגוד קוטבי בתור הדמות הראשית הגברית של המופע". מדבריו של דיולה.

אורלי אלמי הינה תלמידה ותיקה במרכז והיא באה להציג קטע המדבר על מניעת אלימות ביצירה שנקראת " My Ancestral Mother".

"קרש הצלה" מיצירותיה של מאיה לוי המביאה עבודה של שלושה רקדנים המאותגרים פיזית על הבמה. מיה יוצרת מצבים גופנים אשר גורמים לרקדנים לנוע בשפה תנועתית מיוחדת וליצור אימז'  ויזואלי עבור הצופים. כמו בתמונת הפתיחה בה רקדן אחד מכופף את ראשו מטה בעוד רקדן שני יושב על זקוף על האגן של הראשון כך נוצרת אשליה של אדם אחד בעל שני ראשים.

השנה הצטרפה לאנסמבל PLAY  אביב יוסף שהינה רקדנית ויוצרת מתחום המחול האתיופי, ועוד לא עברו חודשיים וכבר מגיעה ובפיה דברים: "יש רק מקום אחד בו אני יכולה ללכת. שבילי הגוף של אנשי הארץ הרחוקה הגוף שלי עם הגוף שלהם, אנחנו בטיול" ואותם היא מגישה ביצירתה "שבילים ארוכים".

 וביניהם לא נשכח את "הקטע הבנאלי הקצר" בביצועה של רותי ורטהיים, קטע תיאטרון שהצחיק את הקהל והעלה אנרגיות מיד לפני המופע האחרון שהינו יצירתו של עידן כהן "שנה של דג" - טריו לשלוש "טבועות"

הריקוד בוצע ע"י שלוש רקדניות בעלות יכולות גבוהות ונוכחות חזקה...

היצירה עוסקת בשאלת השייכות והשונות על חברות ויריבות בין נשים. הנושא אינו חדש אך אופן הטיפול הוא מרענן וחדשני. השפה שנוצרה ע"י הרקדניות השימוש בחלל התזמונים השפה המיוחדת התנועתית הותירו את הצופים מרותקים אל העולם הנשי שנוצר על הבמה.

.

לפני תחילתו של הערב התקבצו כל האמנים יחד ושיתפו אחד את השני ביצירה שהם מעלים, דבר שגרם להרמוניה ביניהם ולשיתוף פעולה למשך כל הערב.

הקהל שהגיע היה קהל מגוון, ביניהם אמנים, תלמידים של המרכז ותלמידים מבתי ספר אחרים וכולם יצאו מרוצים ונפעמים מהשילוב שנתן הערב, והביעו התעניינות לגבי הפעילויות המתקיימות בסטודיו, הן משום שהתרשמו ממגוון התחומים שהמרכז מציע והן משום שהתרשמו מאילנית תדמור מנהלת ובעלת המרכז עם בן זוגה איליה דומנוב.busline-6

את הערב הפיקו וארגנו תלמידי האנסמבל של סטודיו PLAY אשר גם עשו את עבודות הסאונד והתאורה, כחלק מתכנית הלימודים שלהם.

 

אילנית תדמור ואזולאי גילה

שכבה חדשה...

2

לזוזבחוצ" – כשהמקום והתנועה מאולתרים

מאת - גילה אזולאי

 

כמישהי שעובדת עם אילנית תקופה קצרה בלבד, אני מרגישה את הצורך ליחצ"ן אותה בנימה אישית. התחושות והרגשות שאני מתארת בדברים אלה הם תוצר של נסיון אישי.  עד לפני הרגע בו לקחתי שיעור לא ירדתי להבנה הבסיסית והכה פשוטה של תכלית הריקוד. בנוסף גם הבנתי עד כמה הריקוד הוא בנשמתה של אילנית וידעתי כי בליבה ובראשה יש ייעוד אחד – להעביר הלאה את כשרונה לאחרים, והסיבה שהיא עושה זאת אינה רק כי היא בעלת סטודיו אשר צריך להכניס כסף בכדי להמשיך ולהתקיים, אלא גם משום שהיא יודעת שהריקוד אותו היא מעבירה הוא דרך מדהימה לתקשר, להתחבר לעצמך ולאחרים, לחקור את שפת הריקוד והתנועה ולגלות על עצמך דברים נוספים. ובכדי להביא זאת למודעות הציבור ולשתף אותם בחוויה זו, הפיקה אילנית פרוייקט שהחל לפני חמש שנים: "לזוזבחוץ", בפרוייקט זה מקדישים אילנית ובן זוגה איליה דומנוב ביחד עם חברים אחרים, מזמנם הפרטי ויוצאים לרחובות תל אביב, עם רדיו – דיסק נייד ומתחילים באילתור לעיניהם של העוברים ושבים, ותוך כדי מזמינים אותם להצטרף לריקוד, ולהשתחרר. פעולה זו אינה מחייבת בתשלום ואינה מחייבת בהתחייבות כלשהי לסטודיו PLAY , בסה"כ רוצה אילנית להעביר את המסר שבחווית הריקוד. אנשים רבים אכן מצטרפים לריקוד, נהנים ומשתחררים גם אם זה לשעה קלה, כשהם ממשיכים הלאה בדרכם הרגשתם הפנימית משתנה, יש תחושה עילאית נפלאה שגורמת להם להרים טלפון למרכז ולאמר תודה, ויש כאלה שפשוט נמשכים אל האימפרוביזציה כאל מגנט ונרשמים לקורסים.

 

ומפיה של אילנית:

הפרוייקט  "לזוזבחוצ" החל לפני כחמש שנים כאשר חיפשנו סטודיו ברחבי ת"א לערוך בו סדנת אימפרוביזציה ולא  מצאנו חלל מתאים. כאנשי אימפרוביזציה עלתה המחשבה:  האם הריקוד חייב לקרות בין קירות סטודיו בלבד? או בעצם - אימפרוביזציה יכולה לקרות בכול מקום.

ואז יצאתי לרחובות ת"א והתחלתי באיתור מקומות שחשבתי שיוכלו להתאים לריקוד.

בחיפושים נמצאו שמונה מקומות ולכן קבענו שמונה מפגשים אשר התחילו בדרום העיר מיפו ועד לצפון העיר לפארק הירקון:

1. חוף הים בדרום יפו

2. העיר העתיקה ביפו

3. שדרות רוטשילד

4. רחבת הסינמטק

5. רחבת במוזיאון תל-אביב

6. פארק הירקון

7. נסיעה ברכבת לשדה התעופה

8. נחלת בנימין.

 

בכל מפגש היו אולתרו תרגילים אחרים ושונים בהתאם לחלל, לאנשים הסובבים ולחפצים שבסביבה אשר נתנו לה השראה.  כמו לדוגמא, המפגש במוזיאון תל אביב נתן לנו השראה לעבוד על תנועה בצילום, תוך כדי הכנסת הפסלים ברחבה כאלמנטים בתוך הריקוד. וכך המשיך הפרוייקט , כאשר כל שנה היו בין 6-8 מפגשים דומים, והשנה אנו ממשיכים במסורת הנפלאה הזו.