היום בבוקר, בזמן ההתארגנות לבית הספר, הבן שלי אמר לי, בעודו שורך את שרוכי נעליו:
"אני אוהב בוקר כי זה אחרי הלילה,
אני אוהב בוקר כי זה לפני אחר הצהרים,
אני אוהב בוקר כי אני הולך לפגוש חברים בבית ספר…"
" אתה ממש משורר על הבוקר! " אמרתי לו- והוא צחק.
לא כל בוקר הוא כל כך שמח ונעים אצלנו, אבל הרוב כן!
האמת שגם אני מאוד אוהבת בוקר,
במיוחד לקום מוקדם, ואז יש לי זמן להתעורר אל תוך היום כשהכל עוד שקט מסביב.
יש לי סדרה של פעולות, שהפכו במשך השנים למעין טקסים שאני אוהבת לעשות:
דבר ראשון שאני עושה זה לשתות מים חמים עם לימון וטיפה של שמן זית,
ואז אני עוברת למתיחות ותרגילים לגוף שאספתי עם שנים, אותם אני עושה על מזרון יוגה בסלון.
בבקרים ממש מעולים שיש לי הרבה זמן, זה לא קורה הרבה, אני גם יושבת לזמן שקט עם עצמי בעיניים עצומות, זמן מדיטציה. לעיתים חמש דקות עדיפות על כלום.
וכל זאת עוד לפני שבע בבוקר……
בשבע ורבע אני שולחת את לואי, הכלב שלנו, להעיר את אביב בליקוקים על הפנים. כולנו, כל בני הבית, באים למיטה להגיד שלום, ומרגע זה מתחיל בוקר מלא סידורים וארגונים ..
כשכולם הולכים ואני נשארת לבד בבית, אני מסיימת את כל הסידורים, ומתיישבת לכתוב.
למה אני משתפת על הבוקר שלי?
כי הדרך בה אנחנו מתחילים את היום היא משמעותית ותשפיע על איך יהיה היום הזה עבורנו, ובכלל לחיים שלנו.
למה?
אנחנו בנויים מאין סוף של הרגלים שמרכיבים את איך אנחנו מתנהלים בעולם. והבוקר במיוחד, לכל מי שחי במסגרת של עבודה משפחה ועוד.. חלק מאיתנו עושים אותו הכי קצר שאפשר ורק לגמור . אני מציעה להשתמש בזה, להשתמש דווקא בבוקר שחוזר מדי יום, בסדרת הפעולות הזו שחוזרת גם היא על עצמה. להשתמש בבוקר כהזדמנות ממש טובה ללמוד על הדרך שלנו, כדלת כניסה לשנות הרגלים דרך הגוף.
לדוגמא:
אם אתם רוצים להביא יותר אנרגיה לחיים שלכם – 10 דקות של תרגילים, או אפילו פחות מזה, יעשו את ההבדל; אם אתם רוצים יצרתיות – כתיבה יכולה לפתוח דלתות, אם אתם רוצים שמחה – לשים מוסיקה שאוהבים לכמה דקות ופשוט לשמוע או לקפוץ, ואם חסר לכם שקט וסדר – לשבת בעיניים עצומות, אפילו ל5 דקות.
הרבה אומרים לי שאת זה כולם יודעים, אבל איך הופכים את זה לחלק מהחיים?
הנה עובר עוד בוקר ושוב לא קמתי יותר מוקדם, והנה עוד בוקר ושוב מצאתי את עצמי במכונית בלי ששמעתי את השיר שאני אוהב…
אז התשובה שלי מתוך האימפרוביזציה היא תשומת לב.
כדי שהרגל חדש יכנס לחיים שלנו, אנחנו לא מיד צריכים להביא שינוי דרמטי. ההצעה היא קודם לשים לב לקיים, להכיר יותר לעומק את מה שאנחנו עושים מתוך אוטומט.
לדוגמא:
בשבוע הקרוב תהיו בתשומת לב לסדרת הפעולות שלכם בבוקר מבלי עדיין לשנות דבר:
שתיית הקפה או התה, צחצוח השיניים, התלבשות, ארוחת בוקר, ארגון המיטה/החדר/הבית…..
זו סדרה שלמה של פעולות שיכולות להיות מעצבנות או פתח ללמידה.
שימו לב :

1. מה סדר הדברים? מה בא לפני מה?
2. מה הקצב שלכם?
3. כמה זמן אתם מקדישים לכל פעולה?
4. היכן אתם בבית? מה מסלול התנועה בין החדרים?
5. מה בבוקר אתם אוהבים וטוב לכם? איזה רגע נעים במיוחד עבורכם?
6. אילו דברים אתם כבר לא אוהבים? איפה עולה מתח או כעס?
7. למה אתם מתגעגעים כשאתם קמים?

ואז כתבו לכם, לא חייבים דפים ארוכים, אפשר רשימה, ובחרו דבר אחד איתו אתם מתחילים לשנות:
כבר מתוך הכתיבה ותשומת הלב שמוקדשת לזה יתכן שדברים קטנים ישתנו לכם, כמו למשל משך הפעולה, זה סימן מעולה שאתם בדרך לשינוי!
ואם נבחר לדוגמה את צחצוח השיניים, זה קורה אפילו בבקרים שלא מספיקים קפה… כמה זמן זה לוקח?, מתי אתם מצחצחים בתוך כל פעולות הבוקר שלכם? האם ניתן לפעם אחת לצחצח ביד השנייה ולא ביד שאתם רגילים? לנסות פעם להאט ממש ביחס לקצב הרגיל, כמה זמן אתם יכולים להישאר בקצב האיטי?
ואז ניתן להוסיף לפעולת הצחצוח עוד פעולות: לשמוע מוסיקה תוך כדי, לגלגל את כף הרגל על כדור טניס (זה לפוסט אחר בו אסביר כמה זה יכול לשדרג את יומכם!!), לצחצח במקום אחר בבית, ועוד…
הנוסחה היא פשוטה – בשלב הראשון בוחרים פעולה להיות בתשומת לב אליה ובשלב השני לבחור מה מוסיפים או מחסירים כעת?
משחקים עם הקצב: עושים את זה ממש לאט או מהר?
המקום של הפעולה בחלל: לזוז תוך כדי, לבצע בחדר אחר בבית.
משנים משהו בגוף ביחס לפעולה: לבצע עם היד הלא רגילה, להוסיף תנועות של השכמה.
מוסיפים עוד פעולה: מסאז' לכפות הרגלים על ידי גלגול כדור טניס, או עבודה על שרירי הבטן.
מורידים מתח: שמים מוסיקה נעימה או משמחת לזמן ביצוע הפעולה..
משנים את סדר הפעולות בתוך התארגנות הבוקר: להקדים או לאחר את הפעולה (קודם לצחצח ואז לסדר או ההפך…)
ואז אפשר להוסיף לפני או אחרי עוד פעולה: עוצמים לרגע עיניים ונושמים אם צריך עוד רגיעה, או משקשקים את הגוף וקופצים במקום אם צריך עוד אנרגיה..
הצעד הראשון הוא להתחיל ולהכיר, אז להבין מה טוב לנו ומה לא, מה משרת אותנו ומה מפריע ומשם להכניס שינויים קטנים.
כך אנחנו עושים שנים בסטודיו: מכירים את התנועות האהובות עלינו, את הקצב שמרגיש נעים, את המקום בסטודיו שמרגיש לנו בטוח, ואחרי שאנחנו מכירים את הריקוד שלנו אנחנו מתחילים להרחיב אותו: להכניס תנועות חדשות, לשנות את הקצב המוכר, לנוע בדרכים חדשות במרחב.
מתוך כך אנחנו מרחיבים את היכולות שלנו, הפיזיות כמו גם הרגשיות והמנטליות.
תתחילו מחר בבוקר. בבוקר טוב.