הרגע בו הבנתי שיש אפשרות 'פשוט לרקוד' היה כשנעמדתי מול המראה בשיעור הראשון באקדמיה למחול בירושלים. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה: "כמה אושר יש באפשרות לרקוד" והמחשבה השנייה ש"מכאן, מהסטודיו, אני לא יוצאת".

ההתרגשות והשמחה הסירו כל ספק שעלה על דעתי... כמו למשל מה אני אעשה עם זה בחיים... הייתי פשוט מאושרת.

היו אלה צעדיי המקצועיים הראשונים בתוך עולם הריקוד.

תמיד אהבתי לרקוד. כילדה ביליתי את רוב זמני בסלון הוריי, רוקדת לצלילי מוסיקה שהתנגנה מתקליטים שונים. הקהל שלי היה דודים וחברים, ולעיתים היה זה קהל דמיוני. רקדתי לבד ודמיינתי את כל אלה שרוקדים לצידי .

בעקבות האהבה הזו, כשהייתי בכיתה א' הלכתי יחד עם בנות כיתתי לשיעור הבלט הקלאסי הראשון שלי. יצאתי ממנו בעיניים דומעות ולב עצוב . לא הבנתי מה הקשר בין האווירה הנוקשה שהשרתה המורה חמורת הסבר עם הקוקו ההדוק מדי לראשה, וההוראות המשעממות שלה לתלמידות, לבין הריקוד שאני חוויתי בסלון שלי, בבית?

חזרתי אליו, לסלון, ולריקודים שלי  בהם היה הרבה חופש, דמיון, מוסיקה, ביטוי אישי ובעיקר שמחה.

בגיל הטיפש עשרה גיליתי את עולם התיאטרון, ואת האפשרות לעלות ולהופיע על במה. הבמה והקהל נתנו לי מקום של ביטוי, של התרגשות. מקום שהמשחקיות בו היא הדבר האמיתי. לפני כל הופעה הייתי מאבדת את קולי ומרגישה לחץ מהחשש  שמא לא אצליח להוציא קול, מה יקרה אז.

אלא שהתנועה הייתה הצד המוביל גם בתוך עולם התיאטרון, מצאתי את עצמי  נעה יותר מאשר משחקת  על הבמה. חיפשתי כנות, ובתוך טקסט כתוב תמיד  הרגשתי איכשהוא מסתתרת. עם הגוף, כך חשתי, לא הייתה אפשרות לזיוף.

לריקוד חזרתי רק אחרי שנים. כמו רבים, חשבתי שאיחרתי את המועד. שאני מבוגרת מדי, שאין לי את הגוף המתאים. נשאר שם מקום כואב בלב, דבר  שלא איפשר לי ללכת ולראות הופעות מחול של אחרים. קינאתי בכל אלו שמופיעים.

לאחר הצבא, הקרבי במיוחד, הלכתי כמצופה לאוניברסיטה, שם למדתי ספרות ותיאטרון, ולקחתי גם קורס בכוריאוגרפיה לתיאטרון. כבונוס, ככיף. בסוף שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטה מצאתי את עצמי בחזרות לקראת מופע שהעלינו ברחבי הקמפוס. שוב הייתי על הבמה, נושמת, חיה ונהנית.

המורה המליצה על מגמת תנועה חדשה באקדמיה, וכך, בחשאי, פניתי למבחני הקבלה למגמה הזו.

בידיים רועדות פתחתי את מכתב התשובה מהאקדמיה, ופרצתי בשאגות שמחה על הקבלה שלי לחוג. וכך בגיל 21 נכנסתי לאקדמיה למחול, ללא ניסיון קודם בריקוד. הגשמתי חלום.

הייתי מאושרת. הייתי מאוהבת באפשרות שניתנה לי לרקוד.

מאז עברו עשרים שנה ואכן כך היה. רקדתי ללא הפסקה. נסעתי לחו"ל ורקדתי. חזרתי לארץ ורקדתי .עברתי מסטודיו לסטודיו ועל במות שונות ורקדתי. רקדתי כששמחתי. רקדתי כשהיית עצובה, חולה או מאושרת. רקדתי ועדיין רוקדת.

מגיל 21 ועד היום למדתי כל כך הרבה ממורים רבים, מקולגות ומהתלמידים.

בנסיעותיי הרבות בעולם פגשתי אנשים כמוני שחוקרים, מלמדים ויוצרים דרך האימפרוביזציה והקונטקט. פיתחתי עימם דיאלוג עמוק. גיליתי עולם מלא של אנשים, פסטיבלים ואירועים. גיליתי שהריקוד הפך לדרך חיים, ושדרכו ניתן להתפתח ביצירה. שניתן לעשות עבודה פנימית דרך הריקוד, וכי הדרך חשובה מהמטרה. זו הדרך שהובילה אותי לעבוד יותר ויותר עם אנשים שאינם רקדנים, כאלה שכמוני אוהבים לרקוד ושתמיד חלמו על כך. אני יותר ממאושרת על הזכות שניתנה לי לאפשר לאנשים רבים  דלת כניסה אל העולם הקסום הזה של המחול.

ביום שישי האחרון חגגנו סיום שנה בסטודיו, עוד שנה שהסתיימה לה. שנה מיוחדת ומרגשת של הרבה עשייה, למידה, סקרנות, חקירה, אתגרים, גילויים, הסכמה, הקשבה, התרחבות, אפשרויות חדשות, יחד, חיבור, צמיחה, גוף ותנועה. 
שמחות ומודות על השנה שהיתה, מתרגשות לקראת ההמשך שכבר קורה לו..

חיברנו עבורכם כמה רגעים שחווינו יחד השנה:

Let's Play יולי 2012

הצטרפו אלינו לזמן מיוחד של יחד, סדנה המאפשרת בילוי משותף של תנועה ומגע.
הגוף הוא דלת כניסה לעולם של ביטוי, תקשורת והנאה.
עבודת הגוף המשותפת, מהווה אפשרות למפגש ויחד, זמן בילוי משותף בין הקטן לגדול (הורים וילדים, סבים ונכדים, דודים ואחיינים, אחים גדולים וקטנים....).
הסדנה תכלול מפגש בין הקטנים והגדולים דרך גוף, תנועה ואימפרוביזציה.

משתתפים מספרים:

"ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה, והחוויה איתם ביחד ולחוד היתה חוויה קסומה, איכותית, מעצימה.
שיתוף הפעולה בינינו לילדים ולילדים שבתוכנו, השיתוף בין ההדרכה לבין הקהל הוביל להצלחה.
קשר, הקשבה, מגע, צחוק אנרגיות מתגלגלות- התגלגלנו לא רק פיזית אלא גם מצחוק, הרגשה ששררה אצלנו למשך כל השבוע"

(זהבית והבת בת ה9).

"המרחב הבטוח להיות ילדים בלי מספרים, סבתא בת 70 רוקדת דואט עם ילדה בת 3, אבא היטקיסט משתובב עם ילדתו, אמא מתחבקת עם בתה הגדולה...  הילדים שלי נגעו בי. ככה פשוט, בלי משהו מיוחד. החלפנו את הסט המשפחתי ברחבת הריקודים, יצאנו ליום תנועה".

(הדר והילדים בני ה9 וה6).

הסדנה מתאימה לגילאי 6-66, אין צורך בינסיון קודם בתנועה, רק סקרנות משותפת ורצון לבלות זמן אחר של יחד.

הסדנה הקרובה תתקיים ביום שישי 27.6.2014, בשעות 16:00-18:00, בסטודיו מריה קונג, רח' האחים מסלאויטה 7, תל אביב.

עלות: 80 למבוגר, 50 לילד (ילד שלישי במשפחה ללא תשלום).

** יש להירשם מראש לכל הפעילויות. לחצו להרשמה!

 

"מה קורה כאשר שני אנשים נשענים זה על זה, מרימים זה את זה, נאבקים זה בזה, מתחבקים זה עם זה, תוך שהם נכנעים לרצפה ולכוח המשיכה ומוותרים על כל אותם הרגלים של פחד?" סטיב פאקסטון .

קונטקט אימפרוביזציה היא צורת ריקוד המאפשרת לכל אחד ללמוד מחדש על דרכי התקשורת שלו. זו למידה שיש בה חקירה משחקית ורצינית בו זמנית, ואפשרות מיוחדת למצוא חיבורים כנים עם עצמנו ואז עם אנשים נוספים.

מוזמנים להצטרף אלינו לסדרת סדנאות קונטקט אימפרוביזציה אחת לחודשיים בתל אביב, הזדמנות להכיר את עולם הקונטקט מהצד הפיזי, למשל ללמוד לקבל ולתת משקל, ומהצד הרגשי: להימצא בדואט מבלי לאבד את ההקשבה לעצמי או לפרטנר שאיתי.

הסדנה מיועדת למי שרוצה להתחיל את דרכו בעולם הקונטקט ואולי עדיין חושש מהמפגש, כמו גם לאלו שמכירים ומחפשים דרכים נוספות להרחיב את הריקוד.

הסדנה הקרובה תתקיים בשבת, 21.6.2014,  בסטודיו מריה קונג, האחים מסלאויטה 7, תל אביב, בין השעות 18:00-22:00.

תאריכים נוספים:

19.7.2014.

האימפרוביזציה היא כלי המאפשר לכל אחד להתחבר אל הגוף שלו, אל היצירתיות, ולפתח דרכים מגוונות בתקשורת עם הסביבה הקרובה והרחוקה.

האפשרות שיש לצמיחה ולשינוי מתוך עבודת תנועה שיש בה הנאה היא דרך חדשה לרובנו. האימפרוביזציה מתארת תהליך של קליטת המציאות, עיבוד הנתונים וקבלת החלטה בכל רגע נתון. לכן היא כל כך מופשטת. כולנו עושים זאת בכל רגע בחיים, כחלק מתהליך ההישרדות שלנו והתקשורת. הצד החזק של האימפרוביזציה בתנועה הוא לאפשר לאנשים לחוות את התהליך ממקום חיובי דרך הגוף, יחד עם התבוננות על עצמנו ועל מערכות היחסים שלנו עם אחרים והעולם. מהות אומנות האלתור היא לעורר אותנו!

לאימפרוביזציה מספר עקורנות מפתח:

1. הקשבה פעילה – הקשבה שיש בה אפשרות לשינוי

2. להגיד כן!

3. להגיד כן ו…

4. היכולת לשחק.

5. עשייה משותפת – בה לכל אחד יש מקום וכל אחד משפיע.

6. יצירתיות אקולוגית – ליצור מתוך מה שיש ברגע הזה.

7. להסכים להיכשל.

8. להירגע וליהנות.

בלימודים נקבל כלים שיעזרו לנו לחדד את החושים שלנו כך שנוכל להסתכל על המוכר בדרך חדשה ושונה, ולפתוח את ערוצי הקליטה הפיזית והרגשית על מנת להתחבר אל הריקוד הייחודי שלנו.

בסטודיו PLAY תכנית בת ארבע שנים ללימודי אימפרוביזציה בתנועה. הלימוד נעשה בקבוצה סגורה, מונחית על ידי אילנית תדמור, כאשר בכל שנה מתמקדים בנושא אחר בתהליך לימודי האימפרוביזציה. החל מהכרת תנועת הגוף הטבעית ומציאת הריקוד האישי שלי, דרך עבודת תקשורת (דואט, טריו, קבוצה) ועד לאימפרוביזציה כאמנות מופע.

יום מעשיר וחוויתי המתאים לכל הרמות, אין צורך בניסיון קודם.

לפני כשנה וחצי נכנסתי לראשונה לסטודיו PLAY, קצת חוששת, מעט לא בטוחה אם זה המקום שלי, מאוד סקרנית, מאוד רוצה, קצת מחייכת, ספק ביישנית. כחודשיים לפני כן חזרתי לראשונה מסדנה של זן מסטר ניסים אמון במרכז טאוס. ניסים מדבר הרבה על המקום הטיפולי של הריקוד, המשחרר. כמעט כל סשן של הסדנה מסתיים בריקודים, ריקודים שממשיכים אל תוך השעות הקטנות של הלילה במסעדה של המרכז, בין השולחנות, לעיתים עליהם.. הריקוד גרם לי להרגיש כל כך חיה, מילא אותי בשמחה גדולה, הוביל אותי לחוות את עצמי קצת אחרת. אז חזרתי לארץ וידעתי שאני רוצה לרקוד! וכך מצאתי את עצמי נכנסת לראשונה לסטודיו, לאחר שקראתי מאמר שאילנית כתבה ובו סיפרה על הסיבה שאין בסטודיו מראות, ?כי החשוב בריקוד הוא להרגיש מה זה גורם לך להרגיש ולא איך אתה נראה שאתה רוקד? (אמנם מופיעות מרכאות הציטוט אך איני בטוחה שזה הציטוט המדויק, אך זה מה שנחרט בזיכרוני).

כבר שנה ושמונה חודשים אני לומדת זן, שנה וחצי אני רוקדת אצל אילנית. התחלתי משיעור בשבוע והיום אני מגיעה לארבעה שיעורים מדי שבוע. לא מחמיצה אף שיעור. כמעט.. למעט השבועות בהם אני חוזרת לאי הקסם, לפארוס, לבית שמצאתי לי בטאוס ולסדנאות של ניסים בהן אני מסייעת.

עבורי, לימודי הזן, תמציתם היא להיות חיובי, נעים ונדיב יותר לעצמך ולעולם, ואז להיות שמח יותר, חופשי יותר. ניסים מדבר בטרילותרפיה על מציאת האיזון שבין ראש לרגש, על התעוררות ועוצמת המרכז, האמצע שהוא בעצם אתה, אני. תוך כדי תהליך ה?התמכרות? שלי לסטודיו ולאילנית, הבנתי שזה בעצם מה שאני מקבלת ומה שאני לוקחת מהשיעורים. 

לנשום, לעצום עיניים, לשכב על הרצפה ולשחרר. להתמסר לשחרור, להתמסר אך לא לקרוס לתוכו, להישאר עירני, להרגיש את הקצוות, עד קצותיהם.. רגע הקסם בו מתרוממים מהרצפה, נותרים בעיניים עצומות, ומביטים פנימה, ומרגישים, ונושמים שוב, נשימה עמוקה, כזו שהשכן מצליח לשמוע אותה. ידיים על המרכז (קצת מתחת לפופיק), רגליים יחפות מרגישות את הרצפה, ראש מורם. ?דע מאיפה באת ולאן אתה הולך?, כך אני מרגישה את החיבור הזה בין קצוות הגוף שלי. ואז רק מקשיבים. למה שמתרחש בפנים, למה שקורה גם בחוץ,למה שמרעיש בפנים, ולקולות שבאים מן החוץ, לשקט שקיים בפנים, ולזה שעוטף מבחוץ. ושוב נושמים, ועוד מקשיבים ואז מתחולל לו עוד רגע קסם, הרגע שבו הריקוד מתחיל, כמעט מעצמו, מכל מה שקיים עכשיו, ברגע הזה, ברגע המיוחד הזה בו מתחיל הריקוד.

עבורי אימפרוביזציה היא תירגול של זן. מדיטציה בתנועה, הקשבה לרגע הזה ולמה שהוא מציע. מפעם לפעם, משיעור לשיעור הצלחתי להקשיב יותר, להרגיש יותר, להיות יותר. שמעתי עוד ועוד אסימונים שנופלים, לעיתים תוך כדי שיעור, לעיתים הרבה לאחר מכן. האסימונים המאוחרים לרוב לווו בהודעה לאילנית.. וכך קיבלתי עוד תשובות, נפתחו לי בליבי עוד דלתות, הרשתי לעצמי לחלום עוד חלומות.

ואז לפני כמה חודשים, קצת אחרי שחזרתי מעוד ביקור בטאוס, אמרתי לאילנית שכדאי לה לעשות שם סדנה. עוד לפני שהספקתי לחייך רק מהמחשבה על לרקוד עם אילנית על ריצפת הטטאמי באולם הגדול והמדהים בטאוס, שמעתי אותה מסכימה.

עבורי, לקיים סדנה של אילנית במרכז טאוס, לצאת איתה למסע בן חמישה ימים של חקירה והנאה באמצעות תנועה באי הקסם פארוס, הוא שילוב מתבקש וסגירת מעגל של המסע הפרטי שלי בשנה וחצי האחרונות. 

באילנית יש עבורי משהו אחר; מדוייק, נוגע, מאפשר, מצמיח. גם בטאוס יש משהו אחר; תמהיל מיוחד של נוף ים מרהיב, מרכז נעים ומשפחתי, אנשים עם לב רחב, יכולת הכלה שאינה נגמרת וצוהר פנימה, התבוננות אמיתית ויציאה לעבודה. ובשני המקומות אני מרגישה שהכל בסדר, והכל מתקבל, והכל אפשרי.. אז מה טבעי יותר מלשלב בין השניים??

וכך צמחה לה הסדנה. ?לרקוד חופש? קראנו לה. מסע גוף ונפש בן חמישה ימים של אימפרוביזציה, תנועה, התבוננות, צמיחה והרבה ריקוד.. וכל זאת, על רקע נופיו הקסומים של פארוס, האי היווני שלי.

אני מזמינה אתכם לחלוק איתי את החלום שלי, את המסע שלי, את המורה שלי ואת האי שלי. ולעצום עיניים, ולנשום, ולהרגיש, ולהקשיב. ולחיות. ולחייך, גם החוצה, בעיקר פנימה. ואז, ברגע המיוחד הזה, פשוט להתחיל לרקוד. לרקוד חופש.

חן קס.

מאי 2010

לפרטים והרשמה לסדנת לרקוד חופש פשוט התקשרו אלינו 03-5604407

סדנת אימפרוביזציה ביוון אילנית תדמור

העבדה בסטודיו מאפשרת תהליך שינוי עמוק.

שינוי שנעשה דרך הגוף, דרך התנועה והאימפרוביזציה.

שינוי שמתרחש דרך אימון בנוכחות, בהקשבה - לעצמי, לפרטנר, לסביבה.

אימון שקורה בסטודיו דרך הגוף והתנועה באמצעות כלי האימפרוביזציה, אך הוא רחב בהרבה.

אימון בסטודיו שמייצר שינוי לחיים שמחוץ לסטודיו.

מוזמנים להאזין לשיחה שקיימתי עם נת קלו-לברון בתכנית הרדיו "אסימונים" על תהליכי שינוי באמצעות האימפרוביזציה והקונטקט.

אילנית ברדיו מהות החיים

הכירו את "אימפרוביזציה", הגיבורה הראשית של הערב.

האימפרוביזציה שואלת את האנשים הרוקדים, כמו גם את הצופים: "רוצים שינוי?" היא מעוררת אנשים להתעוררות ונוכחות לרגע הזה, במה שקורה להם ביחס לעצמם, לפרטנר שאיתם ולסביבה.

"לא מופע מחול" הוא אירוע  המשתף  את החקירה של אילנית תדמור בעולם האימפרוביזציה ב -20 השנים האחרונות, במפגש שבין עולם הבמה והיצירה, לבין עולם ההתפתחות האישית.

הערב מציג דינמיקה של יחיד, יחידים, זוגות וקבוצה. אג'נדות שחיות במקביל זו לזו, נפגשות, לעיתים גם מתנגשות, כיצד עובדים עם מתחים שונים. כיצד חוקים נוצרים ומה קורה כשהם נשברים, כיצד יוצרים יחד, כיצד חיים יחד.

זו לא הופעה, למרות שיש קטעי ריקוד... זו לא הרצאה למרות שיש קטעי דיבור... זו לא סדנה למרות שאנחנו מקווים שהמשתתפים יחוו גם בעצמם... כמו באימפרוביזציה, זה גם וגם.

זהו ערב שמשתף, שואל שאלות ומרחיב אפשרויות ביחס למפגשים, ביחס לחיים ביחד, ביחס לתקשורת, ביחס למציאות שלנו, הפרטית והחברתית.

זו הזמנה אל דרך בה ניתן ליצור שינוי בחיים שלנו, כל אחד בחיים שלו, דרך האימפרוביזציה, שינוי שמביא אפשרות להתעוררות, להקשבה, לפתיחת אפשרויות חדשות בחיים שלנו.

הערב יתקיים ב29.3.2014, במחסן 2, בנמל יפו.

כדי להעלות את הערב אנחנו זקוקים לתמיכה שלכם.

העלנו קמפיין לגיוס כספים דרך אתר מימונה.

הכסף שנגייס הוא לטובת שכר משתתפים (רקדנים ומוסיקאים), מוסיקה מקורית, עיצוב תלבושות, תאורה, ותערוכת צילומים של הצלם הדר כהן המלווה את החקירה והעבודה שלנו בסטודיו.

השתתפו איתנו ואנחנו נוכל לשתף אתכם.

אז מה זה בכלל אימפרוביזציה?

סטודיו PLAY ותלמידיו מזמין אתכם לבית פתוח, להיכרות עם הסטודיו ותכנית הלימודים לשנת

הלימודים הבאה, להתנסות וחוויה משותפת.

יום שישי 24.10.2014, בין השעות 9:00-11:00

יום רביעי 29.10.2014, בין השעות 19:30-21:30

המתנה הגדולה בללמוד לנוע ולרקוד היא היכולת שלנו ללמוד להקשיב לפרטים הקטנים והפשוטים, ולהפוך אותם למרגשים וגדולים.

בשיעור מבוא לתלמידם חדשים אני פותחת בנושא בסיסי שהוא פשוט ומורכב בו-זמנית: היכולת להקשיב. בתחילת התהליך אנחנו לומדים איך להקשיב לעצמנו ובשלב מתקדם יותר לחלל, לפרטנר למוזיקה ועוד.. מתוך חווית ההקשבה ועצם ההתכווננות ל”לשים לב”, נולדת התנועה החדשה. למעשה הריקוד קיים בנו כל הזמן, הוא רק מאוד קטן עד שלעיתים הוא נעלם, אבל ברגע שנאפשר לו קצת זמן ומקום הוא ייצא חזרה החוצה.

האימפרוביזציה מעוניינת לעורר ולחדש לנו את החוויה שלנו על עצמנו על חיינו ועל הגוף שלנו. בשיעור של אימפרוביזציה, להבדיל משיעור מחול רגיל, המורה לא מדגימה אילו תנועות אנחנו צריכים ללמוד לעשות, אנחנו לא מחקים את מורה. המורה לאימפרוביזציה נותנת עקרונות של הריקוד, מציעה הצעות, וכל אחד מחפש את דרכו כיצד הוא מבטא את עצמו. לכן כל אחד יכול ללמוד לרקוד בכל גיל ובכל מצב פיזי, שהרי כל אחד יוצר את שפת התנועה שלו, את הריקוד שהוא שלו.

ביום יום שלנו אנחנו זזים ללא הפסקה, באין ספור תנועות שאל רובן אנחנו כלל לא מודעים, לדוגמה: סידור השיער, תנועות קטנות בזמן שאנחנו מביטים במראה, באכילה, תוך כדי שאנו מדברים עם מישהו, ועוד ועוד.. בכל רגע בחיינו אנחנו בתנועה.

כשמגיעים אנשים חדשים לסטודיו ואמרים “אף פעם לא רקדתי ואני רוצה לרקוד כדי להביע את עצמי, אבל אני לא יודע לזוז”, אני מיד שמה לב לכל אותן תנועות שהאדם מולי כן עושה ואינו שם לב אליהן. כל אתן תנועות שאנחנו רגילים לעשות, אם רק נתבונן בהן, יכולות להפוך לריקוד בין רגע.

אתם יכולים לגלות זאת על  ידי תרגיל פשוט שתכלו לעשות בעצמכם: בפעם הבאה שתשבו בבית קפה או כשתשתו קפה בבית, אתם מוזמנים לקחת לעצמכם כמה דקות  ולשים לב לכל אותן תנועות שאתם עושים בזמן שתיית הקפה. לדוגמה: באיזה אופן כף היד שלכם נוגעת בספל, מה הקצב של שתיית הקפה, כיצד אתם בוחרים לשבת: רגל על רגל ,נשענים על המשענת, יושבים זקופים על קצה הכיסא, לאן אתם מסתכלים.. אם רק תפנו את תשומת הלב מבלי לשנות דבר באופן שבו אתם נוהגים לשתות קפה, פתאום תוכלו לגלות עולם חדש של אין סוף תנועות קטנות שקורות בגוף שלנו בכל פעולה ואנחנו לרוב מפספסים אותן. התנועות האלה הן תחילת הריקוד האימפרוביזציה שלכם, זה הצעד הראשון שלכם כרקדנים.

אם תרצו ללמוד על התנועה שלכם ועל הדרך ללמוד לרקוד, המפתח נמצא ביכולת שלנו ללמוד להקשיב לפרטים הקטנים. על ידי שנאט את הקצב שלנו, ואולי אף נעצור מדי פעם, נוכל להפוך את התנועה הבלתי מודעת למודעת. אז נעלה על גל האימפרוביזציה ופשוט נוכל להתחיל לרקוד.