“לזוזבחוצ" – כשהמקום והתנועה מאולתרים
מאת - גילה אזולאי
כמישהי שעובדת עם אילנית תקופה קצרה בלבד, אני מרגישה את הצורך ליחצ"ן אותה בנימה אישית. התחושות והרגשות שאני מתארת בדברים אלה הם תוצר של נסיון אישי. עד לפני הרגע בו לקחתי שיעור לא ירדתי להבנה הבסיסית והכה פשוטה של תכלית הריקוד. בנוסף גם הבנתי עד כמה הריקוד הוא בנשמתה של אילנית וידעתי כי בליבה ובראשה יש ייעוד אחד – להעביר הלאה את כשרונה לאחרים, והסיבה שהיא עושה זאת אינה רק כי היא בעלת סטודיו אשר צריך להכניס כסף בכדי להמשיך ולהתקיים, אלא גם משום שהיא יודעת שהריקוד אותו היא מעבירה הוא דרך מדהימה לתקשר, להתחבר לעצמך ולאחרים, לחקור את שפת הריקוד והתנועה ולגלות על עצמך דברים נוספים. ובכדי להביא זאת למודעות הציבור ולשתף אותם בחוויה זו, הפיקה אילנית פרוייקט שהחל לפני חמש שנים: "לזוזבחוץ", בפרוייקט זה מקדישים אילנית ובן זוגה איליה דומנוב ביחד עם חברים אחרים, מזמנם הפרטי ויוצאים לרחובות תל אביב, עם רדיו – דיסק נייד ומתחילים באילתור לעיניהם של העוברים ושבים, ותוך כדי מזמינים אותם להצטרף לריקוד, ולהשתחרר. פעולה זו אינה מחייבת בתשלום ואינה מחייבת בהתחייבות כלשהי לסטודיו PLAY , בסה"כ רוצה אילנית להעביר את המסר שבחווית הריקוד. אנשים רבים אכן מצטרפים לריקוד, נהנים ומשתחררים גם אם זה לשעה קלה, כשהם ממשיכים הלאה בדרכם הרגשתם הפנימית משתנה, יש תחושה עילאית נפלאה שגורמת להם להרים טלפון למרכז ולאמר תודה, ויש כאלה שפשוט נמשכים אל האימפרוביזציה כאל מגנט ונרשמים לקורסים.
ומפיה של אילנית:
הפרוייקט "לזוזבחוצ" החל לפני כחמש שנים כאשר חיפשנו סטודיו ברחבי ת"א לערוך בו סדנת אימפרוביזציה ולא מצאנו חלל מתאים. כאנשי אימפרוביזציה עלתה המחשבה: האם הריקוד חייב לקרות בין קירות סטודיו בלבד? או בעצם - אימפרוביזציה יכולה לקרות בכול מקום.
ואז יצאתי לרחובות ת"א והתחלתי באיתור מקומות שחשבתי שיוכלו להתאים לריקוד.
בחיפושים נמצאו שמונה מקומות ולכן קבענו שמונה מפגשים אשר התחילו בדרום העיר מיפו ועד לצפון העיר לפארק הירקון:
1. חוף הים בדרום יפו
2. העיר העתיקה ביפו
3. שדרות רוטשילד
4. רחבת הסינמטק
5. רחבת במוזיאון תל-אביב
6. פארק הירקון
7. נסיעה ברכבת לשדה התעופה
8. נחלת בנימין.
בכל מפגש היו אולתרו תרגילים אחרים ושונים בהתאם לחלל, לאנשים הסובבים ולחפצים שבסביבה אשר נתנו לה השראה. כמו לדוגמא, המפגש במוזיאון תל אביב נתן לנו השראה לעבוד על תנועה בצילום, תוך כדי הכנסת הפסלים ברחבה כאלמנטים בתוך הריקוד. וכך המשיך הפרוייקט , כאשר כל שנה היו בין 6-8 מפגשים דומים, והשנה אנו ממשיכים במסורת הנפלאה הזו.