בחודש הזה אני עסוקה הרבה מאוד בבחירות, אני נדרשת לאחרונה לעשות הרבה בחירות שיש להן השפעה מידית ורחוקה על חיי.

אני מרגישה שוב כמה בחירות הן אתגר עבורי.

בשבת האחרונה ביליתי עם הוריי ורצינו להזמין אוכל הביתה, החלטנו להזמין ממסעדת סושי שאני כל כך אוהבת. נתבקשתי לבחור מה בא לי לאכול,

הכי פשוט נכון? אז זהו, שלא. מצאתי את עצמי, כמו פעמים רבות בעבר, בוהה בתפריט מול הצעות רבות ומגוונות,

מתחילה לקרוא ואז נעלמת. כשמגיע הרגע לבחור וכבר אי אפשר למתוח את הזמן, אני עושה אחד מהשניים: בוחרת את מה שאני כבר מכירה,

או עושה בחירה שרירותית: ךמשל בוחרת את המנה שלמעלה ברשימה או את מה שהפרטנר שלי מזמין, בתקווה שזה שלצדי יודע מה הוא רוצה, ממש ככה.

 

הפעם אמא שלי עצרה אותי, לקחה את התפריט והזכירה לי שמאז שהיתי ילדה היה לי קשה לבחור. כשהלכנו יחד לקנות ג'ינס, למשל,

היה לוקח לי המון זמן לבחור אחד בין אלה שמדדתי ובסוף אמא שלי היתה אומרת: "טוב, קחי את שניהם" וגם זה לא פתר את הבעיה,

כי לא באמת התמודדתי עם הצורך לבחור (עד היום לקנות בגדים זה מהלך שאני לא אוהבת).

 

כל חיי היו רצופים שינויים ובחירות, קטנות וגדולות, שהשפיעו על מהלך חיי האישיים והמקצועיים,

לפעמים בחירות שנעשו בהסתערות של ממש, לפעמים בחירות של רגע או כאלה שבחרו בי ואמרתי כן.

ועדיין, אני מוצאת את עצמי מול התפריט במסעדה או בגדים בחנות ומרגישה לרגע שאין לי מושג מה אני רוצה.

 

החלק המעניין בכל הסיפור הזה, שלמרות הקושי בבחירות, המקצוע שבחרתי והאימפרוביזציה בה העמקתי כל חיי המקצועיים,

דורשים ממני לא רק להיות בתנועה מתמדת, אלא גם לרקוד כשאין הוראות או מתווה קיים,

ג'אנר שכל מהותו הוא אימון על החופש לבחור, על חופש בכלל.

 

יש הרבה מאמרים ומחקרים על תהלכי בחירה, הרי כל תרבות הצריכה והקפיטליזם נשענים על היכולת להשפיע על הבחירות שלנו.

מדינות, תרבויות ומבנים כלכליים שלמים נשענים על כך שאנחנו נבחר בחירה כזו או אחרת. גם אם נמשיך לספר לעצמנו שיש לנו בחירות חופשיות,

אנחנו יודעים שקל מאוד להשפיע עלינו, במודע ובתת מודע. גם אם נמנע מחשיפה למדיה ולטרנדים החמים, הבחירות שלנו הן לא תמיד,

עד הסוף, באמת שלנו, הן מושפעות ממה שיש סביבנו ומהרקע שלנו – הביולוגי, התרבותי והפוליטי.

 

לקראת צאת ספרו האחרון של יובל נוח ההרי, 21 שיעורים למאה ה- 21 (שעדין לא קראתי),

שמעתי כמה הרצאות שלו בהן הוא מתאר כיצד הטכנולוגיה, המתקדמת בצעדי ענק, ניסתה עד היום לכבוש את העולם סביבנו,

את הים, העצים, האדמות, מזג האוויר וכל מה שנמצא על ומחוץ לכדור הזה,

היום מרוץ הטכנולוגיה עוסק בכיבוש העולם הפנימי של בני האדם – התודעה שלנו.

כשיובל נשאל: מה על בני האדם לעשות כדי למנוע את ההשתלטות הזו, הוא עונה במשפטו הנצחי של אריסטו: "דע את עצמך",

כנראה שבקרוב לא תהיה לנו ברירה, אלא לחזור אל עצמנו פנימה להכיר את עצמנו טוב יותר ולבחור מי אנחנו באמת.

 

במובן הזה, אני שמחה שוב ושוב לגלות שהבחירה האישית שלי באימפרוביזציה היתה נכונה גם עבורי,

לחיזוק החלק בו אני מתקשה וגם לזמן המיוחד הזה בהיסטוריה, בו אנו נמצאים כאנושות.

האימפרוביזציה היא כלי מדהים ונפלא להכיר את עצמנו, לשהות לרגעים עם טבענו נטול ההשפעות ולהתאמן שוב ושוב על הבחירות שלנו.