כשנפגשים עם מוסיקאי שיודע להקשיב לא רק דרך האוזניים,
נפתח דיאלוג קסום של הרוקדים עם המוסיקאי שמנגנן.
הדיאלוג בין המוסיקה והתנועה נתפס הרבה פעמים כמובן מאליו, לא סתם שתי האמנויות הללו הולכות יד ביד בדרכים שונות משחר ההיסטוריה.
ועם זאת חשוב להבין שהחיבור בין מוסיקה וריקוד כפי שהוא נעשה היום ברוב שיעורי הריקוד הוא לא בהכרח החיבור היחיד שיש.
האמת שאני גדלתי בתוך מנזר.
הלימודים שלי באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים היו לאורך ארבע שנים כמעט ללא מוסיקה.
כמו במנזר שקט.
החוויה של שקט היתה לא תמיד פשוטה אבל מאוד מלמדת –
היא פתחה אותי ללמוד להקשיב.
להקשיב לכך שצלילים וסאונד קיימים כל הזמן: בתוף הגוף, כשהגוף נע ומסביב לנו בחלל בו אנו נמצאים.
תמיד יש הרבה סאונד. המוסיקה נמצאת בכל מקום בכול רגע.
המוסיקה פעמים רבות לא מצטרפת לצללים שקיימים, אלא בולעת את כל שקיים לטובתה.
התרגול באקדמיה למחול היה כל כך אדוק, עד כי כשהתחלתי ללמד ולהשתמש במוסיקה הרגשתי כאילו אני "בוגדת" במסורת ממנה באתי ומרמה את התלמידים. כי כשאני שמה מוסיקה שקטה אז הרוקדים מאטים את הקצב, ואם המוסיקה קצבית ומהירה כולם מתחילים לנוע מהר.
ואז החופש של האימפרוביזציה נעלם, חופש הבחירה.
לכן אני מקפידה כשאני מלמדת לא ללמד רק עם מוסיקה . יש רגעים בסטודיו שאני מסירה את המוסיקה באמצע תרגיל, ומאפשרת לאנשים להמשיך לנוע ללא מוסיקה מוקלטת. אני יכולה לראות חלק מהרוקדים מסתכלים עלי ושאלה ענקית מתנוססת מעל ראשם: "איך אפשר לרקוד בלי מוסיקה?"
ואי אפשר להאשים את התלמידים.
המוסיקה שבה אנחנו משתמשים בשיעורים היא מועבדת ומאורגנת, השקיעו בה כבר הרבה זמן ומחשבה, היא מוקלטת בכמה ערוצים באולפן משוכלל טכנולוגית ולכן היא משאירה מעט מקום לדיאלוג לחופש בחירות של הרוקד ביחס אליה, נותר לנו רק ללכת בעקבותיה.
לכן עם תחילת דרכי כמורה, התחיל מסע נוסף מפרך של חיפוש מוסיקה המאפשרת מרחב מוסיקאלי.
מהו מרחב מוסיקאלי? עבורי זה מוסיקה שיוצרת מרחב:
זאת אומרת שהיא לא מוכרת מידי, לא עם מילים שכבר מלבישות סיפור, או מקצבים שמכתבים את מהירות הריקוד. ולא רק מוסיקת רקע,לא רוחנית מידי לא רעשנית מידי….
כפי שאתם יכולים לדמיין אין הרבה כאלה.
כיוון שרוב המוסיקאים יוצרים יצירה שלמה שעומדת בפני עצמה,
ואילו אני מחפשת יצירות שחסר בהן משהו והרוקד בסטודיו יכול למצוא את מקומו בתוך המרחב הזה. כשאני מוצאת מוסיקה כזו אני חורשת אותה .
אימפרוביזציה שמובלת על יד המוסיקה בלבד, מציגה רק חלק מעולם האימפרוביזציה.
יש חלקים שלמים שהם מעבר לקו הזה של הריקוד וחבל לא להגיע אליהם.
אז איך לומדים לרקוד בדיאלוג עם המוסיקה?
מתחילים מללמוד להקשיב .
ולשאול מחדש שאלות על החיבור שלרוב אנחנו לוחקים כמובן מאילו לרקוד עם מוסיקה.
כשנפגשים עם מוסיקאי שיודע להקשיב לא רק דרך האוזניים, זה יכול להתאפשר.
כזה הוא יואב אילן ואנחנו נפגשים ביום שישי הקרוב.
מוזמנים.
לרקוד.
להקשיב.
לפרטים נוספים, הקליקו כאן.
ועוד לפני יום שישי, מוזמנים לקחת רגע להקשיב.
רגע להרגיש.
תנו לזה זמן, ומרחב.
תנו לעצמכם זמן ומרחב.