אתמול, במסגרת ההכנות להרצאה ב TEDX, נפגשתי עם המנחים שלנו למפגש הכנה, יחד עם מרצה נוספת בשם אסתי שושן.
אישה חרדית שמובילה מאבק בשם ולמען נשות החברה שלה, "לא נבחרות לא בוחרות", במטרה לאפשר לנשים חרדיות לקחת חלק פעיל בהובלה של החברה.
ישבנו בחדר והאזנו לסיפור שלה על החברה, על היותה אישה משכילה עצמאית ואמא, שחיה בחברה שלא מאפשרת לנשים להיות מובילות.
שיתפתי את אסתי שלפני עשרים שנה, התחלתי את דרכי כמורה לריקוד במגזר החרדי מיד עם סיום הלימודים באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים.
מאז ומתמיד מה שהעסיק אותי היה לאפשר לאנשים חיבור לגוף שיחולל שינוי בחיים שלהם. אז עם סיום לימודיי, פתחתי קבוצה בשכונת בית וגן ל10 נשים. המעטפת היתה שיעור לעיצוב הגוף, אז סטודיו C רק הגיע לארץ והיתה התלהבות גדולה מהאפשרות להיות עם בטן שטוחה ..
ואכן בכל שיעור עשינו כמה דקות של תרגילי בטן, אבל לפני ואחרי הכרנו את שאר חלקי הגוף, נתנו זמן לעצמנו לשחרור לחץ מיותר, לתת ביטוי לרגש, ולהיות מחוברות לרגע הזה בדרך שיש בה הנאה ופשטות.
בבוקר עשיתי חזרות בזירה הבין תחומית להופעות שיצרתי, בצהרים לימדתי בבית ספר קשת– בית ספר של דתיים וחילונים, ובכל ערב נסעתי לשכונה אחרת בירושלים ולימדתי נערות ונשים חרדיות.
מעל בגדי הריקוד לבשתי חצאית וחולצה ארוכה, אספתי מהנשים מוסיקה שהן אוהבות, התארחתי בבתים שלהן, גיליתי עולם חדש שהיה זר לי, ואפילו למדתי אצל אחת הרבניות שבאה לרקוד אצלי.
תוך 4 שנים הגעתי למאות תלמידות בכל השכונות בירושלים, מבית וגן, שכונת בי"תר ומאה שערים..
כל זה נמשך עד שהתחלתי את מסעותיי בעולם ועזבתי את ירושלים.
במהלך השנים האלו אני נפגשת יותר ויותר עם נשים שמובילות שינוי, ראבעה מורקוס בחברה הערבית,
אסתי שושן בחברה החרדית, ויש עוד הרבה שמובילות.
אז זה הפוסט שלי לכבוד יום האישה שצויין ב8 במרץ, שהוא גם יום ההולדת של הבן שלי אביב.
ועל זה עוד אכתוב בהמשך, על המפגש בין האישה שבי שכלל לא חשבה על ילדים ומשפחה, שכל חיי הוקדשו לבמה, להופעות, להוראה ולמסעות בעולם,וזכיתי ביום האישה להפוך להיות גם אמא…
ועד הפוסט הבא, שמחה לשתף אתכם בהיכרות שלי עם אסתי שושן, מתוך תכנית "עובדה":