מהיכן ההילינג דאנס נולד?
שנים שאני מקבלת טיפולים במגע על ידי מטפלים שונים.
פעמים רבות בעודי מכוסה בשמיכה נעימה וחוויה עמוקה של שקט עוטפת את הגוף שלי, אני יודעת שעוד רגע זה יקרה.
הרגע החלומי שאני לא רוצה לצאת ממנו, עומד להסתיים.
ואז המטפל אכן חוזר לחדר, הטיול הסתיים, ואני מתחילה לאיטי להתארגן ולצאת מחדר הטיפול.
בדרך למכונית אני עדיין מרחפת לי בתחושה שונה נעימה, אך אי שם בין הרגעים של התחלת הנהיגה ובדיקת הנייד, ואולי עוד כמה דקות, והנה, הטיפול כאילו נשכח אי שם.
המעבר בין הפאסיביות של זמן הטיפול לבין מרוץ החיים, הוא מעבר חד ללא גשרים, ולכן לרוב החוויה נשארת חצויה: האפשרות להרפות בחדר הטיפול, ומחוצה לו הכול לחוץ.
השאלה שחוזרת אלי היא איך אני יכולה ללמוד להרפות גם במרוץ של החיים? איך הגוף יכול ללמוד הוויה שהיא לא או או, או הרפיה או ריצה? איך אפשר לייצר גשרים וחיבורים בין הקצוות הללו?
זה קורה בטיפול אך גם דומה למעבר שקורה בין ישיבה במדיטציה בעיניים עצומות והתחברות אל השקט הפנימי, והחזרה אל היום יום המאתגר.
לאנשים רבים חסר החיבור שיאפשר עיבוד והעברה של חווית השקט גם כשלא עוצמים עיניים,
איך נשארים בשקט גם כשיש מפגש מאתגר עם מי שמולנו או בתוך הסביבה בה אנו חיים.
מעברים הם הרי הרגעים המאתגרים יותר בחיים כמו: מעבר דירה ,מעבר מחיים של לבד אל זוגיות ועוד…
מתוך השאלה הזו נולד הרעיון של ההילינג דאנס:
איך לחבר בין מקום פאסיבי שרק מקבל ומבקש מאיתנו להרפות, לבין מקום שבו אני הופך יותר ויותר אקטיבי ומוצא את כוחות ההנעה שלי בעצמי.
מעברים עניינו אותי תמיד, אני הרי אדם של תנועה, של ריקוד.
והריקוד חי במעבר בין פוזיציה לפוזיציה.
מתוך שנים של תהלכי טיפול שלי בעצמי ומתוך שאני מלווה אנשים רבים, חקרתי בשנים
האחרונות איך אני יכולה לייצר עוד גשרים שמחברים בין חדרטיפול או הסטודיו, אל היום יום שלנו.
על מבנה ההילינג דאנס
ההילינג דאנס נתמך על ידע מכמה תחומים:
עולם המגע והטיפול, במיוחד השיאצו,
עולם האימפרוביזציה והקונטקט,
והתנועה האותנטית.
מהלך ההילינג דאנס, מחבר בין האפשרות להיות פאסיבי ורק לקבל מגע, אל הסכמה להצעות שניתנו לנו מבן הזוג שנוגע בנו להתחיל לנוע, ועד היכולת שלנו להמשיך בכוחות עצמנו לריקוד שלנו.
החיפוש של התנועה שלנו אחרי ההרפיה הוא חיפוש עדין של התכווננות של הגוף. איזו תנועה מגיעה עכשיו מהגוף, ממשהו חדש שאולי מתאפשר.
כשאנחנו מבינים את ההתכווננות הזו אנחנו לומדים הרבה על הקשבה עמוקה פנימה והחוצה, על היכולת לנוע בפחות מאמץ.
מה לומדים בהילינג דאנס?
תהליך ההילינג דאנס מפתח מיומנויות שונות:
· הרפייה – מה זה להרפות את הגוף, כיצד לשחרר את הראש והמחשבות.
· אפשרות שונות של מגע- סוגי מגע, אופנים שונים לגעת, תיזמון של מגע.
· שיכלול הגוף והתנועה- איך מתגלגלים על הרצפה, איך מעבירים משקל, תנועה של חלקי גוף והתנועה שלהם, כיצד לנוע בפחות מאמץ ויותר אפשרויות.
· הכרות עם מבנה השלד והשרירים של הגוף.
· דרכים שונות לתת ולקבל תמיכה.
· מעברים: בין פאסיבי לאקטיבי, בין שכיבה לעמידה, בין להיות מובל ולהוביל, בין חוץ ופנים.
· הסכמה ואימון – מה זה לרקוד עם אדם נוסף, להסכים להיות ביחד תוך תפקידים שמשתנים, לסמוך.
· העמקת ההקשבה שלנו לעצמנו ודרכים ללמוד להקשיב לפרטנר.
· מה הגוף מספר לנו -מהו הריקוד האישי שלנו, הסיפור שלנו כעת דרך הגוף והתנועה.
כשאנחנו במהלך סשן ההילינג דאנס בסטודיו, שוררת חוויה מאוד חזקה של שקט מיוחד. אנשים מאפשרים לעצמם לשחרר תנועות של שמחה כמו גם בכי שעולה ונותנים לו מקום. זהו זמן שמוקדש להקשבה עמוקה פנימה, לשחרר את מה שאין בו צורך ופתח לאפשרויות חדשות – לגוף שלנו, לעצמנו ברבדים שונים של תכנים שונים, בתוך מרחב של תמיכה ואפשור, כל מה שקורה כעת הוא מותר.
לאורך כמה שנים אני מבינה יותר כמה עוצמה יש למבנה הזה, וכמה יש בו עוד לגלות.
המילים הן חלק קטן מחוויה שהיא בעיקרה מעבר למילים. ובכל זאת ניסיתי כאן לתת מילים לתאר את החוויה. זה קצת כמו לעמוד עם מישהו בטיילת ליד חוף הים, מישהו שמעולם לא ביקר בים, ולנסות לתאר לו מה תהיה החוויה בגוף אם הוא יסכים להיכנס, לחלוץ נעליים ולצעוד על החול, ואז גם להוריד בגדים ולטבול בים הגדול.
יש חוויות שחייבים להיכנס ולהתחיל לצלול, ההילינג דאנס זו חוויה כזאת. מוזמנים להצטרף אלינו לאחת מסדנאות ההילינג דאנס שאנחנו מקיימים, אחת לחודשיים בכפר האמנים האקולוגי ורטיגו. לפרטים נוספים, כאן.
