היי, קוראים לי איילת, אני בת 23 .
התחלתי לרקוד בגיל צעיר ב"אולפן למחול מנשה" בקיבוץ עין שמר, אחרי הבגרות במחול עשיתי הפסקה של כמה שנים לענייני צבא ועבודת נוער בשדרות וכשהגעגוע גבר עליי ארזתי את עצמי לעיר הגדולה והתחלתי ללמוד מחול בקבוצה ביפו.
סיימתי את שנת הלימודים הראשונה, ניגשתי לאודישן אצל אילנית ולהפתעתי- הנה אני כאן!
כששואלים אותי "למה דווקא אימפרוביזציה?" אני מתחילה להתבלבל. בשבילי, שגדלתי על הדקויות של פלייה ורלווה זו ממש שפה חדשה. שפה שיש בה הרבה הקשבה לבן זוג, לקבוצה, לעצמך ועם זאת חופש אין סופי לקחת מה שקורה וללכת איתו קדימה או לפעמים לרוץ, לצרוח, לנוח, או סתם לשבת להישיר מבט.
כשאני רוקדת אני מדברת דרך הגוף וכשאני מאלתרת יוצאות לי השיחות הכי כנות. זה דבר שקשה לספר עליו, צריך לבוא, לראות, להתנסות.
זה מה שאנחנו עושים בסטודיו, באים, רואים, מתנסים ומתחדשים כל סשן. וזה היופי- זה "למה אימפרוביזציה".